jim morrison - ג'ים מוריסון
מעריצים של הדלתות רואים בך מושיע, המנהיג שיוציא את כולם לחופשי. איך אתה מרגיש עם זה ;זה מטען כבד, לא ?
"זה אבסורד. איך אני יכול לשחרר מישהו שאין לו האומץ לעמוד לבדו ולהצהיר על החופש שלו ? אני חושב שזה שקר . אנשים טוענים שהם רוצים להיות חופשיים ; כולם טוענים שחופש הוא מה שהם הכי רוצים, הדבר הכי מקודש ויקר שאדם יכול להחזיק בו. אבל זה בולשיט. אנשים מפחדים מהמחשבה שיוצאו לחופשי, הם נאחזים בכבלים שלהם. הם נלחמים בכל אחד שמנסה לשבור את אותם כבלים. הכבלים נותנים להם ביטחון. איך הם יכולים לצפות ממני או מכל אחד אחר לשחרר אותם , בזמן שהם לא באמת רוצים להיות חופשיים."
למה לדעתך אנשים חוששים מחופש ?
"אני חושב שאנשים מתנגדים לחופש משום שהם חוששים מהבלתי ידוע."
אבל האין זה אפשרי שאנשים שמעוניינים בחופש יתאחדו ? לשלב את הכוחות, אולי פשוט לחזק זה את זה. זה מוכרח להיות אפשרי.
"חברים יכולים לעזור אחד לשני. בחר אמיתי הוא מי שמניח לך להחזיק בחופש המוחלט להיות אתה עצמך, ובמיוחד להרגיש. או לא להרגיש. כל מה שאתה חש ברגע מסוים הוא בסדר גמור מבחינתו. בזה מסתכמת אהבת אמת – לתת לאדם להיות מי שהינו באמת. רוב האנשים אוהבים אותך בגלל מה שאתה מתחזה להיות. כדי לשמור על אהבתם אתה ממשיך להתחזות – עושה הצגות. אתה מתאהב בהעמדות הפנים שלך. באמת, אנחנו נעולים בדימויים, בהצגות, והדבר העצוב הוא שאנשים נקשרים למסכות. הם אוהבים את הכבלים. הם שוכחים הכול אודות מי שהינם באמת. ואם אתה מנסה להזכיר להם, הם שונאים אותך בגלל זה. הם מרגישים כאילו אתה מנסה לגנוב את הרכוש הכי יקר שלהם. לרוב האנשים אין מושג מה הם מחמיצים. החברה שלנו מציבה את השליטה כערך עליון – הסתרת רגשות. החברה שלנו לועגת ל' תרבויות פרימיטיביות' ומתגאה בדיכוי של דחפים ואינסטינקטים טבעיים."
אתה עדיין רואה בעצמך שמאן , אתה מקבל את התפקיד הזה ?
"אני לא בטוח שאנשים בכלל מחפשים עזרה, או מצפים ממני לזה. שמאן הוא מרפא, כמו רופא אליל. אני לא רואה שאנשים מחפשים את זה אצלי. אני לא רואה עצמי כמושיע."
אם כך , למה הם כן מצפים ממך ?
"השמאן מקביל לשעיר לעזאזל. אני רואה את תפקיד האמן כמרפא וכשעיר לעזאזל. אנשים מקרינים את הפנטזיות שלהם לעברו, והפנטזיות מתעוררות לחיים. אנשים יכולים להרוס את הפנטזיות שלהם אם יהרסו אותו. אני מציית לאותם דחפים שיש לכולם, רק שאחרים לא מודים בהם. באמצעות התקפות עלי, הענשה שלי, הם יכולים להרגיש שניצלו מאותם דחפים."
אתה רואה את עצמך כגיבור, או יותר כאליל ?
"גיבור הוא מי שמורד או נראה כמורד נגד עובדות הקיום ונראה כמנצח אותן, אבל כמובן שזה יכול לעבוד רק לרגעים. זה לא יכול להיות מצב מתמשך. אבל זה לא אומר שאנשים לא צרכים להמשיך ולהשתדל למרוד כנגד עובדות הקיום. מי יודע אולי ננצח את המוות, המחלות והמלחמות."
אבל אתה עצמך, אתה חושב על עצמך כעל גיבור ?
" אני חושב על עצמי כבן-אדם אינטליגנט ורגיש, עם נפש של ליצן שתמיד מאלצת אותי לדפוק הכול ברגעים הכי חשובים."
אם יכולת לחזור מחדש על הכול, לאן היית הולך ומה היית עושה ?היית הופך ל"ג'ים מוריסון מהדלתות" ? היית הולך לקולנוע ? מה היית עושה ?
" אני לא מכחיש שביליתי טוב בשלוש-ארבע השנים האחרונות. פגשתי הרבה אנשים מעניינים וראיתי הרבה דברים מעניינים בטווח זמן קצר, וכנראה שלא הייתי נתקל בהם אפילו בעשרים שנות חיים. אז אני לא יכול להגיד שאני מתחרט. אם הייתי צריך לעשות הכול מחדש, אני חושב שהייתי הולך לכיוון שקט יותר – אמן קטן ולא מפגין שמשתרך בכבדות בגן הפרטי שלו."
מה קורה למוסיקה עכשיו, כלומר עם מותם של אל וילסון, ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס ? לאן אתה מרגיש שהמוסיקה הולכת, ולמה לדעתך הם שורפים את עצמם ?
" אני מתאר לעצמי שהתפרצות האנרגיה הכול-כך יצירתית שקרתה לפני שלוש או ארבע שנים הייתה קשה לשימור עבור הרגישים. אני מתאר לעצמי שאולי הם אינם מסופקים מכל מה שאיננו השיא. כשהמציאות מפסיקה להגשים את החזון הפנימי שלהם, הם כנראה הופכים למדוכאים."
איך לדעתך תמות אתה?
" אני מקווה שבגיל 120 עם חוש הומור ומיטה נוחה. אני לא רוצה אף אחד ליד. אני רק ארצה להיסחף בשקט אל הסוף. אבל אני עדיין מאמין. אני חושב שלמדע יש סיכוי למצח את המוות עוד בימינו. אני חושב שזה מאוד אפשרי."